טיול, פשוט ככה
לשוחח, אחרי יום חם ועם הרבה עבודה לכולם. אבל, באותו לילה הכל היה כל כך שקט, החום פחת במידה רבה, והצעתי לה לצאת קצת, לטייל. עגלת הגולף הנאמנה שלי עמדה שם, חיכתה שנצא לטיול לילי סביב הקיבוץ. מצוידות בקפה, מים, אגוזים ושקדים, יצאנו לדרך.
אני, קריוקה, לא רגילה לצאת בלילה, בזמנים האלה, מפחד שודדים, עדיין רוטטת ומעריכה שיש את האפשרות הזו כאן, בקיבוץ. לשוחח באוויר הפתוח, לטייל, לפגוש אחרים שגם היה להם את אותו הרעיון, זה אחד הדברים הפשוטים והנעימים שלא היינו צריכים להפסיק לעשות. אני זוכרת את התקופה כנערה, בריו, מדי פעם אמא ואני אהבנו לקחת אוטובוס לכיוון רוסינייה, ללכת עד התחנה האחרונה ואז לחזור לקופקבנה. איזה תענוג! זו הייתה הדרך שלנו להירגע ולהעריץ את הנוף של העיר הנפלאה דאז.
באותו לילה נעים, שתינו שוחחנו הרבה, בירכנו עוברי אורח, טעמנו את הארוחה הקלה המאולתרת, ובסביבה השקטה המוקפת עצים ופרחים, נושאי הנשמה שלנו הוזמנו. דיברנו, צחקנו, הסתובבנו בקיבוץ, ואפילו לא ראינו את הזמן עובר. טיולים כאלה, יותר ויותר גורמים לי להאמין שבדברים הפשוטים ביותר יש דלת המובילה לדרך השלום. כמו שנשימת אוויר צח מבהירה את הרגשות, חשוב גם שנשחרר עצמנו ממכשולים, שברובם כבר אפילו לא יודעים יותר מאיפה הם הגיעו.
Nenhum comentário:
Postar um comentário