חוסן - סדר היום

אנחנו חיים בזמנים קשים. בכל פינה בכדור הארץ מקיפים אותנו אתגרים הבאים או מבני האדם ומהקונפליקטים שלהם ברמות שונות, או מהטבע עצמו שמתמרד. מצבים מסוכנים, מסוכנים, מוציאים אותנו במהירות מאזורי הנוחות, וגורמים לשינויים רציניים למדי בחיינו. ואם אין דרך לברוח ממה שאנחנו מרגישים מול איומים קבועים ומפתיעים כאלה, בואו נסכים שלהתנגד לזעזועים כאלה ולקבל החלטות דחופות ברגעים כאלה זה לא דבר לחובבים.

החכמים אומרים שחוסן הוא היכולת לחזור למצב הרגיל שלנו. ואני שואל: מה המילה רגיל אומרת בימינו? מה היא נקודת האיזון בין המתחים שחוזרים על עצמם, בלתי צפויים ומחייבים אותנו להיות ערניים כל הזמן, לבין מינימום של הרפיה? אז, למטרות הרהור, נגיד שחוסן כרוך בסוג מיוחד של ניהול, בתחום השליטה ברגשות. נשימות, מדיטציות, הרהורים ושיחות עם חברים, תרגילים פיזיים ונפשיים, מוזיקה, לימודים, כניסה לקבוצות מקוונות או לא, קריאות, מתן משמעות מחדש לערכים ואמונות, טכניקות אלטרנטיביות ואנרגטיות פנים אל פנים או מרחוק המגוונות ביותר, ואחרות, שמטרותיהן כוללות מציאת האומץ להמשיך לכיוון הנורמליות הזו.

אני זוכר ספרים ועדויות שבהם המחברים מספרים לנו שההתגברות שלהם, במצבים שונים, התרחשה כשהפחד הפך לאומץ, פשוט כי החלופה היחידה שהייתה קיימת הייתה זו. אם האומץ נוהג להופיע בשעת העימות, הכל מצביע על כך שלא מועיל לכחד את הפחד. הוא בלתי נמנע, ועלינו לתת לו ללמד אותנו על החיזוק שאנחנו צריכים, להפוך אותנו למיומנים בהפיכות של הנקודות החלשות שלנו. זו לא משימה פשוטה, אבל כך מגייסים את המשאבים לאתגרים הבאים, פותחים את הדלת לסוג של נשימה שנייה. אחד, שניים, שלושה וכבר... החיים ממשיכים!